החלטה בתיק בש"פ 6160/10

1.            זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו (השופט ע' מודריק) מיום 18.8.2010, במסגרתה נדחה עררו של העורר, והוחלט על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.            כתב אישום שהוגש נגד העורר ביום 5.7.2010 מייחס לו שני אישומים. על פי האישום הראשון, בתאריך 28.6.2010 התפרץ העורר, בצוותא עם אחר, לדירת גן באור יהודה, על ידי כך שטיפס מעל חומת הבית, נכנס לגינה, הרים את תריס החלון ונכנס לתוך הבית בכוונה לבצע בו גניבה. בהמשך לכך, הוציאו העורר והאחר את תכולת ארונות הבית החוצה, וגנבו מהבית קופסת תכשיטים ובה תכשיטים שונים. במסגרת אישום זה נאשם העורר בעבירות התפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) וגניבה לפי סעיף 384 לחוק. על פי עובדות האישום השני, בתאריך 27.6.2010 התפרץ העורר לדירה ברמת גן בכך שהוציא ממקומו את חלון חדר הכביסה ונכנס דרכו אל הבית בכוונה לבצע גניבה. על פי הנטען, העורר הוציא את תכולת ארונות הבית החוצה וגנב מהבית מכשיר MP4, זוג עגילים מזהב, מסור דיסק וטלפון סלולרי. בגין מעשים אלה נאשם העורר בעבירות התפרצות למקום מגורים וגניבה כאמור לעיל.

3.            עם הגשת כתב האישום, נתבקש מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשתה, ציינה המדינה כי יש בידיה ראיות טובות להוכחת אשמתו של העורר.  ביחס לאישום הראשון, צויין כי שכן ראה את העורר ואת האחר פורצים לדירה, הזעיק משטרה, והעורר נתפס בתוך הדירה, כשהוא עוטה גרביים על ידיו, ובכיסו שרשרת דמוי זהב שנגנבה מהדירה. שותפו נמלט. בנוגע לאישום השני, צויין, בין היתר, כי כשהעורר נעצר, נתפסו בכיסו מפתחות רכב, ומשהוביל את השוטרים לרכבו, אותר בו מכשיר טלפון נייד שנגנב במסגרת האירועים המתוארים באישום השני. כן צוין, כי לעורר עבר פלילי מכביד וכי בעבר ריצה מספר עונשי מאסר בפועל. עוד נמסר על ידי התביעה כי נגד העורר הוגש כתב אישום בפרשה אחרת בעבירות דומות, ונתבקש מעצר העורר עד תום ההליכים, אך הוא שוחרר בערבויות. לגישת המדינה, מעשי העורר מעידים על מסוכנות גבוהה לבטחון הציבור ולרכושו.

4.             בדיון בבית משפט השלום בת"א-יפו ביום 5.7.2010 הסכים ב"כ העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר שירות מבחן בעניינו של העורר, לאור עברו הפלילי הישן והרשעתו האחרונה משנת 2003, שעניינה עבירת סמים משנת 2001. בית המשפט הורה גם על הגשת תסקיר משלים נוכח העובדה שהמשיב נתפס בתוך בית המעצר כשהוא צורך סמים. ביום 11.8.2010 התקיים דיון נוסף בבית המשפט. ב"כ העורר ביקשה כי הוא ישוחרר למעצר בית בפיקוח, ויצור קשר עם היחידה לנפגעי סמים, בהתאם להמלצת תסקיר שירות המבחן. ב"כ המדינה התנגדה לשחרור העורר לחלופת מעצר, נוכח הרשעותיו הקודמות הרבות, מאסרים שריצה, והעובדה שנתפסו אצלו סמים בעת שהותו בכלא, ותוך כדי הליכי המעצר. לעמדת המדינה, העורר אינו בשל לגמילה, וודאי אינו עומד בתנאים שהציב בית המשפט העליון לניצול הליך המעצר לצורך הליך גמילה. בהחלטתו, אימץ בית משפט השלום (השופטת י' הניג) את עמדת המדינה. בית המשפט הזכיר כי העורר נעצר בעבירות התפרצות; כי הוא מכור לסמים מזה שנים רבות; ריצה מאסרים שונים, וכי תוך כדי מעצרו בתיק זה ביצע עבירת סמים נוספת בין כתלי בית המעצר. בית המשפט ציין כי אין עליו חובה לקבל את מסקנות שירות המבחן, אשר אינן מתיישבות עם הגיונו בנסיבות ענין זה, והורה על מעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

5.            ערר שהגיש העורר לבית המשפט המחוזי בת"א-יפו, נדחה. בית המשפט (השופט ע' מודריק), קבע כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט השלום. הוא ציין כי הוא שותף לעמדת בית משפט השלום לפיה קשה לגבש יחס של אמון לטענת העורר בדבר נכונותו להשתלב דוקא עכשיו בהליכי טיפול וגמילה מסמים, או הליכים שיקומיים אחרים, והזכיר כי עברו של העורר, וכן התנהגותו בהווה, עומדים בסתירה לטענות אלה. גם אם העורר נחוש בדעתו לחזור למוטב ולהיגמל מסמים, אין ההליך הדיוני הנוכחי מתאים לנסיונות מסוג זה, אשר נכזבו בעבר, כך לעמדת בית המשפט המחוזי.

6.            בעררו, טוען העורר כי בית המשפט המחוזי טעה כשדחה את המלצת שירות המבחן הממליצה על שחרורו לחלופת מעצר. הוא מדגיש כי הוא נאשם בעבירות רכוש ולא בעבירות אלימות, ומצהיר כי הוא מודע לחומרת מעידתו ונכון להשתקם. הוא טוען כי ראוי לקבל את המלצת שירות המבחן, ולאפשר לו להשתחרר לחלופת מעצר בית עם פיקוח, שיאפשר לו לצאת אחת לשבוע לטיפול גמילה, וניתן להוסיף לתנאים גם איזוק אלקטרוני.

7.       המדינה מתנגדת לשחרור העורר ממעצרו. היא טוענת כי מהעורר צפויה מסוכנות ממשית. במקביל לכתב אישום זה, תלוי נגדו כתב אישום נוסף המצביע, ביחד עם כתב האישום בהליך זה, על חזרה לחיי פשע, וביצוע עבירות רכוש כענין של שיטה. כן נטען, כי החלופה בבית העורר בפיקוח בת זוגו לוקה באפקטיביות שלה ובסיכויי בת הזוג לפקח כראוי על העורר. את סיכויי השיקום יש לשקול בהליך העיקרי, כך לעמדת המדינה.

8.       דין הערר להידחות.

צדקו שתי הערכאות קמא בסוברן כי עניינו של העורר אינו מתאים לשחרור בחלופה, ויש לעוצרו עד תום ההליכים עקב מסוכנותו לשלום הציבור ולבטחון רכושו.

          לעורר עבר פלילי מכביד ביותר. תחילתו בעבירות משנת 1981, ואחריתו בגזר דין משנת 2003 שהתייחס לעבירה משנת 2001. העבירות כוללות מגוון עשיר של תחומים - רכוש, הסגת גבול, אלימות, עבירות רכב, היזק לרכוש ועבירות נגד עובדי ציבור, השמדת ראיות, ידיעות כוזבות, עבירות נגד שוטרים, סמים, ונשק.

          העבירות נשוא ענייננו הן עבירות רכוש שנעברו, לכאורה, בשני מועדים שונים; כנגד העורר כתב אישום בבית משפט ברמלה בעבירות דומות המיוחסות לו במועד אחר.

          הרושם המצטייר הוא כי לאחר תקופה של מספר שנים שבהן לא נרשם לחובת העורר ארוע פלילי, הוא חזר לזירת הפשע ולא כמעידה חד פעמית, אלא בשורה של עבירות התפרצות וגניבה.

          בנסיבות אלה, ועל רקע עברו הפלילי המכביד ביותר, לא ניתן להחיל בעניינו של העורר חלופת מעצר אשר תאיין את הסיכון הצפוי משחרורו לשלום הציבור ובטחונו. העורר מכור לסמים, ואף במהלך מעצרו בכלא נתפסו ברשותו סמים בכמויות משמעותיות. מצבור נתונים אלה מקשים על יצירת אמון בעורר כי יקפיד על קיום תנאי חלופת המעצר, וכי יהא בה כדי להפחית במידה משמעותית את מסוכנותו כלפי הציבור. הצעת שירות המבחן לשחררו לביתו ברמלה ולהמשיך בקשר עם היחידה לנפגעי סמים אינה יכולה להתקבל בנסיבות מקרה זה. הליך גמילה אינו מתאים לשלב זה של המשפט.

          הערר נדחה.

ניתנה היום, ‏כ"ג באלול התש"ע (‏02.09.10).

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: